רשלנות רפואית בלידה

לידה הינה אחת מהאירועים המשמחים והמרגשים ביותר בחיי משפחה, וכל אישה המגיעה ללדת שמה את מבטחה ברופאים המטפלים העוזרים לה לממש את כמיהתה האימהית. אך למרבה הצער למרות שהרפואה עשתה כברת דרך באבחון בעיות וטיפולן בשלב המוקדם,עדיין אנו עדים למקרים של רשלנות רפואית במהלך ההיריון או בלידה עצמה או אחריה.

רשלנות רפואית בלידה הינה נזק שנגרם לוולד או לאישה בעת ההיריון או אחרי הלידה כתוצאה מהתנהלות בלתי סטנדרטית וחריגה של מקבלי ההחלטות במהלך הלידה או לאחריה.

החוק מתנה את קיומה של רשלנות רפואית בלידה בשלושה תנאים:

סעיף 35 לפקודה קובע כי:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

סעיף 36 מפרש את סעיף 35 וקובע כי החובה מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל נכס, היינו שאדם סביר צריך לראות מראש שהם עלולים היו להיפגע במהלכם הרגיל של דברים ממעשה או מחדל באותם הנסיבות..

בשפה פשוטה ,הרופא חב בקיומה של חובת הזהירות כלפי מטופליו וזאת מרגע שהסכים לטפל בהם, אם הטיפול היה בלתי סביר וחרג מהסטנדרט המקובל אזי מחדלו של הרופא גרם לנזק – זאת אומרת לולא התרשל הרופא לא היה נגרם הנזק.

רשלנות רפואית בלידה
מקרים נפוצים

חוסר מקצועיות בביצוע הבדיקות ופענוחן. אי הפניה לבדיקות הכרחיות ואו חוסר התייחסות לממצאים, לידת מלקחיים או ואקום כאשר נדרש ניתוח קיסרי, התעלמות ממצוקה עוברית, אי נוכחות רופא, ביצוע לא תקין של זריקת האפידורל פרע כתפיים ועוד.

דוגמא, רופא אשר לא ביצע בדיקת מי שפיר באישה שגילה מחייב בדיקה זו,ולאישה נולד ילד עם תסמונת דאון. הרופא במקרה זה חשוף לתביעת רשלנות שכן הימנעותו משליחת התובעת לבדיקה ממוקדת היוותה רשלנות. על הרופא היה ליידע ולחשוף בפני האישה את כל המידע וליתן לה את האפשרות לבחור אם לעבור את הדיקור או לא.

תוצאותיה של רשלנות רפואית בלידה יכולים לגרום לילוד שיתוק מוחין/פיגור שכלי וזאת כאשר בעיה באספקת חמצן המהלך ההיריון או הלידה .שיתוק מוגדר כחבלה בלתי מתקדמת של המוח המתרחשת בסמוך ללידה או בלידה היכול לגרום לנכות בגפיים, בעיות ראיה,אפילפסיה.

תביעת רשלנות רפואית

בתביעת רשלנות רפואית הנטל להוכחת הנזק מוטלים על התובעת למעט מקרים מסוימים בהם הדבר מדבר בעד עצמו.

התביעה הינה תביעתו של קטין שנפגע על כן היא מוגשת על ידי הוריו, אך גם להורים קיימת עילת תביעה עצמאית וזאת בגין לידת הילד ועקב ההוצאות הנגרמות להם עקב פגיעתו.

כפי שהוסבר בפרק על רשלנות רפואית נושא התיעוד וכל הפעולות שבוצעו בשלב טרום הלידה הינו חשוב מאין ערוך להוכחת התביעה, שכן בהעדרו לא תוכל התובעת להוכיח כי החלטות הצוות המטפל היו שגויות. היעדר רישום נאות יטיל את נטל ההוכחה על כתפי הנתבעים.

מומלץ לפנות אל עורך דין הבקיא בתחום ואשר יפנה את התובעים למומחה רפואי אשר יבחן את התיק לעומקו ויענה על השאלה אם יש מקום לתביעה בעילת רשלנות רפואית.

בית המשפט אליו תוגש התביעה יבחן על פי סמכותו העניינית והמקומית. בסמכותו העניינית של השלום הינה עד 2.5 מיליון ₪ והמחוזי מעל 2.5. מיליון ₪ לגבי הסמכות המקומית יש להגיש את התביעה לבית המשפט שבמקום שיפוטו נמצא מושבו של הנתבע.

בתי המשפט נוטים לפצות באופן ש"ישיב את המצב לקדמותו", היינו להשיב את הנפגע למצב לולא אירע הנזק. ראשי הנזק העיקריים הינם: הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד,כאב וסבל, ועזרה בעתיד.

התיישנות רשלנות רפואית

מאחר ומדובר בנזק הנגרם לתובעים שהינם קטינים. ההתיישנות תחלוף רק בחלוף 7 שנים מהיום שהפכו לבגירים היינו הספירה מגיל 18 ועד הגיעם לגיל 25.דבר המאפשר להגיש את התביעה באיחור.

פרשת בכריה ת"א 44761-02-10 היא דוגמא לרשלנות רפואית בלידה. במקרה זה הייתה בחירה שגויה בשיטת הלידה אשר גרמה נזק פיזי לילוד. היילוד במקרה זה התובע נולד בלידת מלקחיים במהלכה נגרם לו שבר בעצם הבריח. הטענה המרכזית הייתה שבית החולים התרשל שכן הוא היה צריך להיוולד בניתוח קיסרי.  הנתבעים טענו כי המצב הרלוונטי הביא להחלטה על לידה בדרך זו ולא הייתה כל אינדיקציה למנוע אותה. הפרשה הסתיימה בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה.

 

צרו קשר לייעוץ משפטי / תיאום פגישה